בחודשים האחרונים, בצל הקרונה, נפרדנו בקול דממה דקה ובצניעות מגדולי רוח ותורה נדירים (הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הרב יונתן סאקס, וכעת הרב יהודה הרצל הנקין). לפני מספר חודשים (י"ז באב) הרש"י של דורינו – הרב עדין אבן ישראל-שטיינזלץ הלך לעולמו. רבות נאמר ונכתב אודות מפעל החיים הנועז של הרב שטיינזלץ, אשר הצליח לפרש את שלושת ספרי היסוד של היהדות: התנ"ך, התלמוד והי"ד החזקה של הרמב"ם (הוא לא הספיק את ספר הזוהר), לצד ספרים ופרסומים רבים. בסיפור להלן אנסה לגעת בזווית אחת של אישיות גדולה זו.
לפני מספר שנים צעדתי בקיבוץ כפר עציון בדרך לישיבת 'מקור חיים' להשתתף ב"פארבריינגען"-התוועדות עם הרב שטיינזלץ. היה ידוע שבהתוועדויות אלו הרב נהג לדרוש בחריפות מתלמידיו הצטיינות בעבודת השם ("יש לו נשמה קוצקאית" אמרו). הרב שטיינזלץ, אולי בדומה לרבו הרב מנחם מנדל שניארסון (הרבי מלובביץ'), דרש מתלמידיו אמת בלתי מתפשרת לצד גדלות בכל עיסוק ('לכתחילה אַריבעֶר'). פגשתי את הרב מספר פעמים לפני אותו יום והכרתי מעט את סגנונו הסרקסטי. אולם לא הכנתי את עצמי כדבעי לדבריו החריפים שהוא השמיע באותו ערב.
ישיבת 'מקור חיים' באותם השנים הפכה להיות 'ספינת הדגל' של הישיבות התיכוניות, וילדי השמנת מכל הארץ באו למלאת את ספסלי בית המדרש. הייתי אז סטודנט, וישבתי עם התלמידים הצעירים, "ילדים טובים ירושלים", שמנה וסלתה של הציונות הדתית. תוך כדי שירה ושתייה, הרב דיבר בשפה שקטה והתחיל להרחיב בהסבר החובה של כל יהודי למסור את הנפש על קדושת השם. אל תטעו, הרב שטיינזלץ לא דיבר על מסירות נפש כמטפורה, כאיזה אידאל רחוק או רעיון נוסטלגי. הוא דיבר על מסירות נפש 'ממש', פשוטו כמשמעו. הוא תיאר ילד 'רע' שהוא הכיר, שלא סיים בית הספר, אבל כשהוא התגייס לצה"ל מיד מסר את נפשו על מנת להציל את חבריו לפלוגה. הוא המשיך לתאר פוגרומים שהיו לאורך הדורות ואמר שכל זונה וגנב היו קופצים למוקד ללא היסוס על מנת למסור את הנפש על קידוש השם. "ואתם" אמר הרב, "אתם גרועים מזונות וגנבים". כך הוא חזר שוב ושוב "אתם גרועים מזונות וגנבים".
לאורך השנים חשבתי רבות על אותו ערב, שהשאיר בעצמותי רטט ואף זעזוע. הרב שטיינזלץ לא דגל בסיסמאות חינוכיות שנשמעות תדיר: "תחמיאו/תחזקו/תכילו את הילד" וכדומה. הוא דרש אמת, חיות דתית, ועבודת השם ללא פשרות.
פרופ' מעוז כהנא הטיב להספיד:
דרך ההומור והסרקזם נשקפו, בדרכם, גם הצדדים האחרים בדמותו: אותה תובענות אינסופית, תחושה שאסור לאדם להיות אך ורק אדם, ושדתיות בורגנית נינוחה גרועה ממוות. אין רדיקליות אחת בעולם שלא נגעה בנימי נפשו הצעירה והמרדנית של הרב עדין, אך הגדולה מכולן הייתה זו היסודית שלאורה חי, דיבר, פעל וכתב: תחושת הצדק החסידית, העמוקה, הפרולטרית, כי תורת ה׳ שייכת לכול, בשווה, ופונה אל הכול: ללא הבדלים, ללא פערי דרגות וללא חילוקי תפקידים.
(הרבי של אלה שלא – מקור ראשון (makorrishon.co.il))
השאלות מאותו הערב עדיין מהדהדות: איך חיים את המסר הגדול של הרב? האם הוא בכלל רלוונטי לחיינו כאן במזכרת בתיה בשכונת בר לב? האם אכן דתיות בורגנית נינוחה גרועה ממוות?