בדיוניו אודות ברכת שהחיינו ביום העצמאות, הרב שלמה גורן סיכם מדברי הפוסקים חמישה מצבים בהם מברכים ברכת 'שהחיינו' (תורת המועדים, עמ' 634):
- מועדי ישראל
- קיום מצוות, או עשיית תשמישיהן של המצוות הבאות מזמן לזמן
- ברכת הראיה על אדם החביב לו לאחר ל' יום שלא נפגשו, ועל אכילת פירות המתחדשים
- רכישת כלים חדשים או רכוש חדש
- בשורות טובות המיוחדות לו
על פניו, החובה לברך על עשיית החיסון נובעת מהטעם החמישי, שכן האדם שמח על כך שיוצא מכלל סכנה, ולפחות שמתחיל לצאת מכלל סכנה.
שלושה פקפוקים אפשר להעלות על כך:
1. הבשורה הטובה בקבלת הזריקה אינה מיוחדת לאדם שמקבל את החיסון, שכן גם בני משפחתו שמחים בכך, ולכן אולי צריך לברך ברכת 'הטוב והמטיב' (יש להעיר שבלידה מברכים 'הטוב והמטיב' בשל השמחה המשותפת של האב והאם, ואם האם נפטרה בלידה מברך האב 'שהחיינו', שכן השמחה על הלידה ייחודית לו, ואף שיש לפלפל בלידה מדוע לא יברך 'הטוב והמיטיב' בשל שמחת הסבים והסבתות לצד האחים והאחיות, נראה בעיני שהעיקרון הוא ששמחת ההורים רבה משמחת שאר קרובים, ואילו בשמחת החיסון שמחים כל בני הבית במידה שווה).
2. היבט נוסף הוא שאין כאן שמחה על אירוע חיובי, אלא שמחה על הסרת סכנה, כלומר, לא שמחה יש כאן אלא הקלה ורווחה. אמנם, לדעת הרי"צ רימון, מלבד השמחה על ההצלה מהמחלה, יש שמחה על שיבת החיים למסלולם, ולכן יש לברך 'שהחיינו', אך נלענ"ד שהשיבה אינה מיידית, ואף אינה וודאית, ולמעשה פחד המוות עוד מרחף בחלוננו. אמנם, אם הגיע יין חדש בסעודה שטוב מזה שהיה קודם לכן, יש לברך עליו ברכת 'הטוב והמטיב', וכך הסביר זאת בעל המשנה ברורה (סימן קע"ה, ס"ק ב):
"ידוע שהאדם צריך למעט בתענוגי העולם ויין הלא מביא לידי שמחה ויכול לבוא לידי קלות ראש, לכך סידרו נוסח זה של הטוב והמטיב שידוע שברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון תקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה, ועל ידי זה יזכור יום המיתה ולא ימשך אחר היין הרבה".
נראה לעניות דעתי, שגם אם ברכת 'שהחיינו' אין לברך, הרי שברכת 'הטוב והמטיב' תואמת את מצבנו, המערב שמחה, רווחה וחשש גם יחד.
3. שיקול נוסף הוא שספק אם צריך לברך, ואם אין צורך לברך, הרי ש'ברכות ספק להקל', ואין לברך. אכן, הרב אשר וייס הורה שאין חובה לברך, אך המבקש לברך ילבש בגד חדש ויברך על לבישתו. אמנם הרב גורן הסתמך בדיונו את דעת הב"ח, הסובר שברכת "שהחיינו באה על שמחת לבו של אדם, יכול לברך אף על פי שאינו ודאי שחייב לברך, שאינו עובר על 'לא תשא' אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה" (תורת המועדים, עמ' 640). לפי דעת הרב גורן, נראה שאפשר לברך 'שהחיינו' על הזריקה ככל שיש תחושת שמחה בעשייתו, ולפי דרכי – ברכת 'הטוב והמטיב'.
בהנחה שיש לברך, יש מקום להתחבט אם לברך בשעת החיסון הראשון או השני, ושמא רק שבוע לאחר החיסון השני, מאחר ורק אז ההגנה החיסונית מועילה. דומה בעיני שהמועד הנכון לברכה הוא בעת החיסון השני, וזאת מאחר שלאחר החיסון הראשון עוד אין מה לשמוח, שכן ההליך הרפואי לא בא לקיצו, ואילו אין צורך להמתין שבוע לאחר החיסון, מאחר ומוטב לסמוך את הברכה למעשה שהאדם עושה, כעין שהברכה על בגד חדש היא בעת לבישתו, ולא כשמתחמם ממנו או כשמופיע בו ברבים.
על כל פנים, לכולי עלמא נכון לומר את התפילה הנזכרת בתלמוד הבבלי (ברכות, דף ס, עמוד א):
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵאֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה לִי עֵסֶק זֶה לִרְפוּאָה, כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה"
לסיכום, נראה לי שלפני קבלת שתי הזריקות הראשונה נכון לומר את נוסח ה'יהי רצון',
ולאחר הזריקה השניה ראוי להוסיף ברכת:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב"