פרקטיקה בהפרשת תרומות ומעשרות

מצוות הפרשת תרומות ומעשרות חלה על כל תוצר חקלאי שאנחנו צורכים בבית. אמנם חלקנו גדלנו בערים, בבניינים ורחוקים מאזורים חקלאיים. לרוב 'קטפנו' פירות בסופר או במכולת השכונתית ולא בגינה הפרטית או בשדה המשפחתי. החיים במושבה, ובפרט בבתים עם גינות, מזמנים לנו קיום מצוות שעד כה אחרים קיימו עבורנו. משום כך רצינו להקדיש מספר מילים למצוות התלויות בקרקע ומזדמנות לביתנו.

כיום רק חלק קטן מהתוצרת החקלאית מגיע לביתנו מבלי שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות. לרוב מערך הרבנות המקומית דואג להפריש מהתוצרת עוד בבתי האריזה, בשוק הסיטונאי או במחסני רשתות השיווק הגדולות. מי שקונה בשווקים, ברשתות שיווק או בחנויות שכונתיות שבהם יש אישור על הפרשת תרומות ומעשרות אינו צריך להפריש פעם נוספת.

מתי עלינו להפריש תרומות ומעשרות? להלן פירוט המקרים השכיחים, בחלקם יש להפריש בתורת  וודאי ובחלקם מחמת הספק: קניה של תוצרת חקלאית בשולי הדרכים מגידול יהודי; פירות שנקטפו בגינה הפרטית; פירות שנתקבלו במתנה מאדם שאינו מקפיד על הפרשת תרו"מ; מי שקונה תוצרת חקלאית ישירות מהחקלאי, בשווקים פתוחים או בחנויות שכונתיות ללא אישור כשרות. (ראו גם בספרו של הרב אלישיב קנוהל- 'ואכלת ושבעת' מעמוד 148).

כאמור, כאשר אנחנו קוטפים תוצרת שגדלה בחצר הבית יש צורך להפריש מהפירות תרומות ומעשרות בברכה. ההפרשה צריכה להיות על פירות, ירקות או עשבי תבלין שנועדו למאכל שגדלו בחצר או באדניות.

הפרשת תרומות ומעשרות צריכה להיות מכל מין ובכל קטיף של הפירות (או בכל קניה במידה ויש צורך להפריש). כאשר אנחנו עושים קטיף עצמאי בחצר הביתית, לרוב לא קוטפים את כל הפירות בזמן אחד והדבר מתחלק בין זמנים שונים בגלל כמות הצריכה הביתית וזמן ההבשלה של הפירות. כך שלפעמים קוטפים כמות קטנה של פירות ויש צורך בהפרשה חדשה של תרומות ומעשרות. אותו דבר קורה בקטיפת תבלינים שנעשית בכמויות קטנות ולא בזמנים מרוכזים. 

דבר זה יוצר קושי פרקטי וחשש שמא ישכחו להפריש בחלק מהפעמים. הדבר בולט בעצי הדר למיניהם (לימונים, קלמנטינות וכו') שכמות הפירות גדולה וזמן ההבשלה מתפרס על תקופה.

בהקשר זה כדאי להכיר פתרון פשוט ופרקטי שיכול לעזור בנושא זה. נפסק להלכה שאסור להפריש מהתלוש על המחובר- לא ניתן להפריש מהפירות שקטפנו על הפירות שעדיין על העץ. אך הרמב"ם מוסיף שיש מקרה שניתן לעשות זאת:

אין תורמין מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר. כיצד היו לו פירות תלושין ואמר פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברים אפילו אמר לכשיתלשו או שהיו לו שתי ערוגות ואמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום.

אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשיתלשו ונתלשו הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו שניהם דבריו קיימין, והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר.

(הלכות תרומות ה, ט)

כאשר כל הפירות המחוברים כבר ראויים לאכילה, אז עקרונית כבר ניתן לתלוש אותם. לכן אם האדם הפריש מראש על הפירות לכשיתלשו אז ההפרשה הראשונה מועילה גם לפירות שעדיין נותרו על העץ. השולחן ערוך פוסק את דברי הרמב"ם להלכה (יו"ד שלה, נה).

פירות שכבר נמצאים בשליש גידולים נחשבים כראויים לקטיף, וזו המציאות ברוב המקרים של  פירות עצי ההדר. לגבי תבלינים הדבר נכון לשבוע-שבועיים הקרובים. בהפרשה זו צריך לשמור על החלק שהופרש לתרומות ומעשרות במקרר כל עוד רוצים להשתמש בו. בפירות ניתן לשמור אותו כחודש ולאחר מכן להפריש שוב פעם באותה דרך. עבור ירקות ותבלינים ניתן להשתמש באותה הפרשה בפרק זמן של כשבועיים.

בדרך זו פסק הרב קוק (משפט כהן סימן לה; קמט) והציע את הנוסח הבא לאמירת הפרשת התרומות ומעשרות:

נוסח סדר הפרשת תרומות ומעשרות על להבא: תולש פרי אחד, או שנים או יותר, ואומר: הנני קובע פרי זה, – או פירות אלו, – שיהיה להפריש מזה תרומה גדולה ותרומת מעשר, על כל מה שאני – או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי – עתיד לתלוש ולאכול מפירותי.

וחוזר ואומר: כשיעור גודל חטה אחת מצד התחתון של פרי זה הרי הוא תרומה גדולה על כל הפירות, שאני או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי – עתיד לתלוש ולאכול, בכל פעם, עד שיתמלא כל הפרי ויעשה כולו תרומה. ואחר כך נוטל פרי תלוש אחר ואומר: אחד ממאה ממה שיש כאן בצד התחתון של פרי זה נגד כל מה שאתלוש ואוכל, אני – או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי – בכל פעם, יהי' מעשר. ושאר חלקי מעשר יהיו בצד התחתון של כל הפירות, שאני – או מי שהוא מבני ביתי או כל מי שיאכל מפירותי – עתיד לתלשן, לכשיתלשו מעכשיו, ואותו חלק המאה מעשר שבפרי התלוש הזה יהי' תרומת מעשר על המעשר של הפירות המחוברים, לכשיתלשו. ואם ישאר מהפרי, שיחדתי לתרומה גדולה, או מהפרי שיחדתי לתרומת מעשר, אחר כל היום והלילה של אכילתנו מהפירות שנתלוש, יהי' הנשאר ג"כ תרומה בכל מקום שהוא סמוך לתרומה ולתרומת מעשר שלמעלה. ומעשר שני יהי' בצד העליון של כל הפירות, שאוכל אני – או מי שהוא מבני ביתי, או כל מי שיאכל מפירותי – לכשיתלשו, ויהיו מחוללין ופדויין (הן וחומשן) על פרוטה, או שוה פרוטה, שיחדתי לפדות בה מעשר שני.

ובשנת מעשר עני יאמר כן, שהוא מיחד את הצד העליון למעשר עני.

ובכל פעם שתולש לאכול יאמר: אני סומך על מה שפירשתי בשעה שקראתי את שם התרומ"ע על הפירות התלושין, שיחדתי אותם לתרומ"ע על הפירות הללו לכשיתלשו.

(עה"ק ירושלים ת"ו, שנת תר"ץ)

בתיאבון!

השאר תגובה