אמונה באלוהים ובאדם

בשבוע שעבר חן תיארה בקצרה את חייו של הרב זקס, ואת פועלו לתיקון עולם:

"לחיות חיי אמונה פירושו לשמוע את בכיים האילם של הפגוע, הבודד והזנוח, של העני, החולה והנכה, ולהיענות. שכן העולם איננו מתוקן עדיין, מלאכה רבה נותרה, ואלוהים ייפה את כוחנו לעשותה – איתו, למענו ולמען אמונתנו בנו…"

(לרפא עולם שבור עמוד 102).

השבוע נזכיר שלושה היבטים נוספים בהגותו הקשורים גם הם לייעוד של תיקון עולם – (1) האמונה האוניברסלית, (2) האמונה של ה' באדם (3) ופועלו בתחום החינוך.

#1 האמונה האוניברסלית

הרב יונתן זקס היה שונה מהעולם ההרבני כפי שאנו מכירים אותו בארץ ישראל. יש שראו את הרב יונתן זקס כעין שגריר אשר ייצג את היהדות כלפי העולם. דובר נאמן של תורת משה המשמש כאב המון גויים כתלמיד של אברהם אבינו. הרב השמיע קול צלול, ללא מורא בשר ודם, המפיץ את יסודות האמונה היהודית- "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ". מלכים, רוזנים וראשי ממשלות העריכו אותו ושיחרו לפתחו לקבלת ייעוץ רוחני. כאשר דיבר מול אינם יהודיים הוא לא היסס לומר דברים נוקבים וקשים, ולא התבייש לעמוד איתן על האמת ולהזכיר את אמונתו בה' כיסוד לדבריו.

חלק לא מבוטל מספריו של הרב זקס אינם דנים במחשבת ישראל אלא עוסקים בתפקיד הדת בעולם ובמסרים אוניברסליים הנכונים לכל הדתות. כך לדוגמה, אחד הספרים המעניינים של הרב זקס הוא הספר: 'לרפא עולם שבור' העוסק ברעיון של תיקון עולם (וכך גם הספר 'השותפות הגדולה'). הרב זקס אמר שאין דרכו להתווכח עם אתיאיסטים או לנסות להוכיח את נכונות היהדות. אך יחד עם זאת, ניתן לראות בספריו תשובות לתפיסות כעין אלו, כפי שלדוגמה מוצגות בספריו של פרופ' יובל נח הררי. תשובות אלו מופיעות ללא התייחסות ישירה, אלא מתוך הסברת חשיבות הדת והאמונה בחיי האדם. בספרים אחרים (כדוגמת 'רדיקלית אז רדיקלית עכשיו') הוא מסביר את ייחודיות היהדות וחשיבות שמירתה בימינו. הוא נלחם כנגד התבוללות ולמען הזהות היהודית, כנגד האנטישמיות ולמען מדינת ישראל ופעל רבות למען חינוך יהודי בבריטניה. הרב זקס שאב מסרים מהיהדות שראה בהם כמרכזיים לכל אדם באשר הוא, והפיץ אותם. כך לדעתו, האליל המרכזי של הזמן שלנו הוא הערצת האני, מה שמתבטא בפירוק הסולידריות החברתית בכלל והתא המשפחתי בפרט.

#2 האמונה של ה' באדם

"המסתורין הדתי האמיתי לפי היהדות" כותב הרב זקס:

אינו האמונה שלנו באלוקים, אלא האמונה של אלוקים בנו. זה הרעיון המופלא שמאיר דרך כל התנ"ך. אלוקים משקיע את תקוותיו של בריאת היקום – ביצור מוזר, עקשן, כפוי טובה, חם מזג – בשם 'הומו-ספיינס', שעשוי בחלקו מעפר האדמה ומרוח אלוקים, שהתנהגותו מאכזבת ולעיתים מזעזעת. ולמרות זאת אלוקים לעולם לא מתייאש מאיתנו…הנושא האמיתי של התורה אינו האמונה שלנו באלוקים, שלעיתים קרובות מתנדנדת – אלא באמונתו התמידית של אלוקים בנו. התורה אינה הספר של האדם על אלוקים, אלא הספר של אלוקים על האדם. אלוקים מקדיש רק 34 פסוקים לתאר את בריאת העולם, ואילו למעלה מ500 פסוקים המתארים בניין קטן וארעי בשם המשכן. אלוקים לעולם לא פוסק מלהאמין בנו, לאהוב אותנו ולייחל לטוב ביותר עבורנו…אנו עלולים להתייאש, אך אלוקים נותן לנו תקוה. אלוקים מאמין בנו אפילו אם אנו לא מאמינים בעצמנו. אנו עשויים לחטוא ולאכזב שוב ושוב, אך אלוקים לעולם לא פוסק מלמחול לנו כאשר אנו נכשלים ולהרים אותנו כאשר אנו נופלים. תאמין באמונה של אלוקים בך ואתה תמצא את הדרך מחושך לאור

(Judaism`s Life-Changing Ideas).

#3 פועלו בתחום החינוך

הרב זקס פעל רבות בתחום החינוך, וראה בכך את אחד האתגרים המשמעותיים בימינו. בספרו 'שיג ושיח' על פרשת בֹא כתב הרב זקס את הרעיון הבא וחזר על כך פעמים רבות הן בכתב ובע"פ:

בני ישראל עומדים על סף הדרור. משה, מנהיגם, אסף את כולם והתכונן לפנות אליהם בדברים. מה יאמר להם בצומת גורלי זה, צומת הולדתו של עם? יש דברים רבים שהוא יכול לומר. הוא יכול לדבר איתם על חופש, על ביתוק שלשלאות, על קץ השעבוד… משה לא בחר אף לא באחד מהם. הוא דיבר על דברים אחרים. על ילדים, ועל העתיד הרחוק, ועל החובה להנחיל את הזיכרון לדורות שטרם באו לעולם. שלוש פעמים בפרשת בא: 'וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם…וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר… וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". בעומדם לצאת לחופשי מתבשרים אפוא בני ישראל שעליהם להיעשות אומה של מחנכים. בבחירה זו של משה מתבהר לנו מדוע הוא אינו מנהיג דגול 'סתם', אלא גם מנהיג מיוחד במינו. התורה מלמדת אותנו כאן שחירות משיגים לא בשדה הקרב, לא בזירה הפוליטית…אלא במחשבותיהם וברצונותיהם של אנשים. כדי להגן על מדינה דרוש צבא; אולם כדי להגן על חברה חופשית דרושים בתי ספר.

שיג ושיח

שלושת עקרונות אלו עולים במסר שהוא לקח מחג החנוכה. מומלץ בחום לראות את דבריו במקור בסרטון המופיע באתר שלו rabbi sacks, אשר מסכם נקודות אלו בהקשר נרות החנוכה (באתר זה ניתן למצוא חומרים רבים של הרב זקס, מומלץ!).

הרב זקס ראה את החידוש של החג לא בנס המדיני צבאי, אלא בהיבט התרבותי. בדבריו הוא לא מתנסח במשמעות של נס דתי, אלא מתמקד במסר אוניברסלי הנוגע לתרבות, חיי רוח וחינוך הדור הבא:

"היהודים האמינו… שביהדות עצמה, בישראל העתיקה ובמסורת שלה עד היום נשאר משהו מיוחד באמת שקשור לקדושת החיים… בדרך שבה אנו רואים כל אדם בצלמו של האל… וכתוצאה מכך היהודים מבינים שהקרב האמיתי לא מתקיים בהכרח בשדה קרב פיזי עם כלי נשק אמיתיים. שדה הקרב האמיתי מתקיים על לבבותיהם ואמונתם של הדורות הבאים. לכן האומה היהודית כבר לא מתמקדת בגיבורים צבאיים אלא בגיבורים רוחניים. היא הפכה לתרבות המבוססת על טקסט על מורים ועל מוסדות לימוד. כך הפכנו לאנשים שהגיבורים שלהם הם מורים, שהמבצרים שלהם הם בתי הספר ושהתשוקה שלהם מוכוונת כלפי למידה וחיי רוח… עם הזמן חנוכה הפך דרך המילה 'חינוך', למילה שפירושו רכישת השכלה… התגלמות החיה של היהדות היא בעיקר הילדים, התלמידים שלנו, האנשים שאנחנו מלמדים את הערכים שלנו… כדי להגן על מדינה צריך צבא. אך כדי להגן על התרבות צריך חינוך, צריך מחנכים וצריך בתי ספר. אלו הם הדברים ששומרים על רוחו של העם היהודי…"

ברעיון זה שילב הרב זקס את שלושת העקרונות שהזכרנו- המסר האוניברסלי של החג הקשור לכוחות של האדם לפעול ולחנך את הדור הצעיר. ולוואי שנזכה ללמוד מתורתו ומדרכו.


התמונה משותפת ברישיון: Copyright by World Economic Forum (www.weforum.org), CC BY-SA 2.0 דרך ויקי שיתוף

כתיבת תגובה