מתן תורה כנקודת ייחוס מאחדת / אביעד יחיאל הולנדר

ערב חג השבועות, ואנחנו מצויים בימי טלטלה בהם הרוחות סוערות. בסוף שנת קורונה, אחרי אסון מירון, סבב לחימה נוסף עם החמאס, פרעות נוראיות של ערביי ישראל, וקולות ומעשים שרק לא מזמן היו 'מחוץ למחנה' נמצאים עכשיו 'על השלחן' בשיח הישראלי. המציאות, ללא ספק, משפיעה על השיקולים שלנו, ולא פחות מכך, על שיקול הדעת שלנו. הפקות הלקחים היומיומיות משנות את דעתנו, וההתבוננות על המציאות המתחדשת נעשית דרך עדשה שלא היתה קיימת קודם לכן. המציאות משתנה, ואיתה גם אנו. ערב חג מתן תורה, ואני מבקש לשאול: אם שינויים של שנה אחת מערערים אותנו כל כך, מה אנו יכולים לומר על תורה בת אלפי שנים אותה אנו יורשים ומורישים מדורי דורות?

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע שנכנס איתה ועם עם ישראל לארץ ישראל, ויהושע תיקן תקנות וגזר גזירות ומסרה לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, ובכל דור ודור נדרשה התורה וקיבלה גוונים חדשים, אם לא פנים חדשות, ובכל זאת אנו אמונים על כך ש"זו התורה לא תהא מוחלפת".

הפרדוקס הזה עמוק יותר מאשר זה הידוע בשם "ספינת תסאוס", ולפיו, ספינתו של הגיבור המיתולוגי תסאוס בעזרתה ניצח קרבות אל-אנושיים הועמדה באתונה למזכרת עד, אלא שעציה התחילו להרקיב. מה עשו אנשי אתונה?- החליפו את הקרשים שהרקיבו, אלא שבחילופי הזמנים התברר שכל עצי הספינה הוחלפו, והחל ויכוח האם זו אותה ספינה, או לא?

בעוד ספינתו של תסאוס שמרה לפחות על צורתה החיצונית, הרי שתורתנו משנה צורות מעת לעת; ממצב בו רק התנ"ך נכתב עברנו למצב בו גם התורה שבעל פה נכתבת, והיום התנ"ך תופס רק חלק קטן מספרות הקודש; ממצב בו מקריבים קרבנות במשכן, עברנו להקריב קרבנות בבמות ואחר כך במקדש, ואחר כך עברנו להתפלל בבחינת "ונשלמה פרים שפתנו", ולפחות לדעת הראי"ה קוק, עבודת המקדש המוחשית במקדש השלישי תהיה נטולת קרבנות מן החי; הנשים שלא היו רשאיות לקבל ירושה יורשות היום, ותקנות חכמים מונעות מהבעל לגרש את אשתו בעל כורחה; ועוד ועוד שינויים שונים שבעיני אבות אבותינו ככל הנראה גם היו נראים משונים. האם זו אותה תורה?

בתלמוד הבבלי (מסכת חגיגה דף יג עמוד ב) מצאנו התלבטות דומה באשר לנבואותיהם של יחזקאל וישעיהו, שתיארו באופן שונה את היכל ה'. האם העובדה שהתיאורים שונים מלמדת על כך שיש שני היכלים, ושמא על כך שיש יותר מה' אחד? האמורא רבא ענה כך:

"למה יחזקאל דומה – לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעיה דומה – לבן כרך שראה את המלך".

כל אחד מן הנביאים תיאר את מה שראה בהתאם לעולם המושגים שלו, כך ששני תיאורים שונים בצורתם החיצונית יכולים להעיד על אותו תוכן פנימי. לפי דרך זו, ניתן לטעון שדרכי עבודת ה' השונות מבטאות באופנים שונים את אותו התוכן ברוחני.

אולם, כשאנו מעיינים בספרות טעמי המצוות אנו מגלים שישנן מחלוקות רבות באשר לתוכן הרוחני של עולם המצוות, וכשאנו משווים בין העמדות השונות בעולם הדעות של מחשבת ישראל ניתן להתרשם שלא רק תכלית המצוות שונה, אלא גם תכונות נותן התורה אינן נתונות בהסכמה. אם כן, אם הצורה אינה אחידה והתוכן אינו אחיד, באיזו מובן התורה נותרת אחידה?

עם אתגר זה התמודד הרב ישעיהו הלוי הורוויץ (של"ה, תולדות אדם בית חכמה תליתאה), ומבין מגוון המקורות שהביא אזכיר את דביר רבי מאיר ן' גבאי, בספרו עבודת הקודש (פרק כ"ג):

"שלא באו ההפוכים והשינויים מרשויות שונות, כי אם ממקום אחד מיוחד בא הכל, עם שאין בו שינוי ותמורה. ולהורות על הסוד הנפלא הזה, כל אחד מהחכמים מקיים דעתו, ומביא ראיה מן התורה לסברתו, ולפי שאין הייחוד נשלם בזולת כל זה".

מדוע הפוסק צריך לתת נימוקים לדבריו? למה שלא יסתפק במתן התשובה האוסרת או מתירה, מטמאת או מטהרת? לפי ספר עבודת הקודש, משום שבעזרת ההנמקה מוכיחים שמקור הדברים בסיני, בתורת משה.

בפשטות דבריו נראה שמאחר ששורש הדברים בסיני, באינסופיות, הרי שאפשר שיצאו מאותו השורש פירושים ופיתוחים שונים, ואפילו מנוגדים. בהשראת דבריו, דומני שניתן לומר שהגורם המאחד את הופעותיה המשתנות של התורה במקומות והזמנים המשתנים הוא ההקשר בו אנו פועלים: נקודת הייחוס – מתן תורה – נותרה יציבה. שבעים הפנים של התורה לא רק רואות את התורה מכיוונים שונים, אלא גם שולחים את מקבלי התורה לדרכי מימוש שונות, לאופקים שונים בתכלית, אך כל עוד המבט אחורה מזהה את הר סיני, הדרכים השונות נשארות מאוחדות, וניתן לקרוא על כך את הפסוקים שניבא ישעיהו (פרק ב פסוק ג – ה):

(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: (ה) בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה':

יש דרכים רבות אל הר ה', ויש אורחות רבות להוסיף בעולם טוב, טהרה וקדושה. כשם שאור השמש מאיר לנוודים בדרכים השונות והסותרות, כך אור ה' שוטף באור את הדרכים הפתלתלות של אתגרי החיים.

***

האם אין גבול לגיוון?- תשובות – שונות ומגוונות – בשיעורי ליל השבועות…

השאר תגובה