בפן ההלכתי אנו מציינים בל"ג בעומר את תום ימי המגפה שפגעה בתלמידי רבי עקיבא.
בפנימיות התורה מתווסף דגש על מאורע נוסף שאירע ביום זה – הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי.
רשב"י היה מאותם חמישה תלמידים שעימם כונן רבי עקיבא מחדש את בית מדרשו.
רשב"י מוכר כאחד מגדולי התנאים, עד שאין בש"ס (משנה, תוספתא, ברייתא וכדומה) 3 פרקים רצוף ללא אזכור שמו באחת מהן.
רשב"י גם נודע בכח ההתמדה הייחודי שלו, עד שרק מעטים הצליחו לשקוד כמותו, "תורתו – אומנתו".
רשב"י הוא זה שכתב את ספר הזוהר, ובמקביל לתורת הנגלה שכוחו היה רב בה, גילה את תורת הנסתר, פנימיות התורה. מעבר לכל זה, וכנראה בכח זה,
רשב"י לא התנצל. כאשר גדולי ישראל דנו ביחס לרומאים היה זה רשב"י שהרים את ראשו ולא נכנע לתכתיבי הממשל הזר.
מקובל להדליק מדורות על מנת להנציח את האש שאפפה את ביתו ביום הסתלקותו מריבוי האור והגילוי שהעביר לתלמידיו ביום זה.
הרבי קרא לצעוד ב'תהלוכות ל"ג בעומר' הידועות. יש כאן הזדמנות שנתית, חד פעמית לכנס את ילדינו, כולנו, לצעדה שכולה אומרת 'גאון יעקב' ובאהבת ישראל נביא את הגואל.